האם אתם זוכרים שלמדתם על שברים בבית הספר היסודי?

הייתם כנראה בכיתה ד כאשר התחלתם לבחון שברים יותר לעומק.

תלמידים רבים בכיתה ד חוששים משברים משום שהם רואים בהם מסובכים, מבלבלים ומופשטים. האם כך חוויתם שברים? אם לא, החשיבו את עצמכם ברי מזל! עבור תלמידים רבים, שברים הוא נושא מפחיד במתמטיקה.

אך זה לא חייב להיות המקרה.

פרופ' רז קופרמן ופרופ' שמעון שוקן מייסדים שותפים וחברים במועצה האקדמית של מטיפיק, זיהו דרך חדשה להוראת שברים שתאפשר לתלמידים להצליח (ואף ליהנות משברים!).

להלן שלושה דברים שעליכם לדעת על הוראת שברים, כך שהנושא יהיה ברור לתלמידים:

1. תתחילו ללמד שברים מוקדם יותר

כאשר שברים הופכים לחלק מהותי בתכנית הלימודים בכיתה ד, לתלמידים יש רק ניסיון מצומצם בחקר שברים.
מדוע לתלמידים לא הייתה הזדמנות להכיר שברים? כי הם לא חלק מאוצר המילים היומיומי שלנו.אם בוחנים בהשוואה למספרים שלמים, זה סיפור אחר לגמרי! כאשר ילדים מגיעים לגן הם כבר יודעים לספור עד 10 ואולי אפילו עד 20.

קופרמן ושוקן הבחינו כי אף אחד לא סבור שיש דבר כזה "יותר מדי מנייה". אם ילדים ספרו 3 חרוזים, ניתן להנחות אותם לספור 3 אצבעות, 3 כדורים או 3 עוגות. במילים אחרות, לילדים יש הרבה הזדמנויות להכיר מספרים שלמים לפני שמצפים מהם להוסיף, לחסר או לעשות כל דבר אחר עם מספרים.

מדוע לא לעשות את אותו הדבר בשברים? ילדים צעירים יכולים להתחיל להבין שברים באותה צורה בה הם מתחילים להבין מספרים שלמים. כל שעלינו לעשות הוא לדבר עם ילדים על שברים.

איך כדאי לדבר עם ילדים על שברים? זה הטיפ הבא.

2. דברו על שברים

דיבור על שברים עוזר לילדים להשיג הבנה של הנושא לפני שהם לומדים אותו בצורה רשמית יותר. ככל שתהיה יותר אינטראקציה, כך יותר טוב! זכרו, ילדים לומדים על ידי עשייה. להלן מספר תרחישים אפשריים, פעילויות והזדמנויות לדיון שיעזרו להציג לילדים שברים:

• בקשו מהתלמידים לשפוך חצי ליטר מיץ לצנצנת
• בקשו מעשרה תלמידים לחלק את עצמם לשני חצאים כדי ליצור שתי קבוצות כדורסל שוות
• בקשו מהתלמידים לחתוך עוגת פירות לארבע חתיכות שוות לארבעה ילדים
• הסתכלו בתמונה המכילה חפצים שונים. בקשו מהתלמידים לסמן באיקס מחצית מהחפצים. לחלופין, בקשו מהם לסמן רבע מהחפצים!
• חלקו את התלמידים לקבוצות של שלושה ותנו להם לשחק עם קוביות. בקשו מהתלמידים לחלק את הקוביות לשלישים כך שלכל ילד תהיה אותה כמות קוביות.

בדיוק כמו שהייתם עוזרים לילד צעיר לספור חפצים, דברו איתם בשימוש שברים. ספקו להם את המילים הנכונות כדי לתאר את הפעולות שמבצעים. לדוגמה, אתם יכולים לומר "נהדר! שפכת חצי מהמיץ לצנצנת". מחצית אחת נמצאת בצנצנת והחצי השני בכד ליטר. כמה חצאים יש?

לאחר מכן, ערכו שיחות דומות שוב ושוב כדי לחשוף לשברים דרך הדיבור ככל האפשר!

3. קשרו שברים למצבים מחיי היומיום

המפתח להצלחה בהוראת שברים הוא לקשרם למצבים מחיי היומיום. 

במקרים רבים זה לא נעשה, ותלמידים בכיתות א-ג נחשפים לשברים אך ורק בהקשר של גיאומטריה. תלמידים מתבקשים לצבוע חצי לב, חצי עיגול וחצי משולש. קופרמן ושוקן טוענים כי פעילויות מסוג זה מעניינות רק לזמן קצוב. תלמידים (ומורים!) יכולים להשתעמם בקלות מגליונות צביעה. בנוסף, שימוש זה בשברים אינה הדרך היחידה שבה התלמידים יראו שברים במצבים יומיומיים.

קופרמן ושוקן מציעים ששברים יופיעו במצבים הרלוונטיים לחיים האמיתיים. לדוגמא, באחת מפעילויות היכרות עם שברים של מטיפיק לכיתה א, התלמידים מתבקשים להכין שרשרת בה חצי מהחרוזים מנוקדים. מלבד היותן מהנות ומרתקות, פעילויות אלה מביאות שברים לחיים!

ללמד שברים כך שתלמידים יבינו אותם זה לא בלתי אפשרי. זה פשוט דורש השקעה והיערכות. שיח עם תלמידים על שברים מגיל צעיר והצעת דוגמאות מחיי היומיום, יכולים להוביל להצלחה בנושא!
 

יש לכם שיטה לגרום לשברים לקום לחיים בבית או בכיתה? נשמח לשמוע מכם!